חן הורק

מעצבת. מרצה. יוצרת. חוקרת תרבות עיצוב מרחבים וסביבות עכשוויות בישראל. בעלת הסטודיו Chen Horak- Create places לעיצוב חללים מבוססי רגש. יזמת. מפתחת  שיטת Sense לעיצוב ומחקר חללים מותאמים חוויה. 

יזמת ומנהלת גלריית Artell- גלריה אינטראקטיבית לאמנות עכשווית מותאמת לחללי פנים בשיתוף אמנים ישראלים. תומכת ומקדמת אמנים באמצעות עיצוב.  

מרחב ביטוי

עיצוב  אמנות  חלל  פסיכולוגיה

מחקר סביבתי

*

האמת, שהדברים די פשוטים. לפני 6 שנים חיפשתי מחלקה בה אוכל לחקור את הסביבה בכלים של עיצוב. היה ברור שבמחלקה של עיצוב אני לא יכולה לחקור עיצוב, עיצוב למדתי, והוא נקבע בידי חברה ומי שמחזיק במוסדות ודרכם באג'נדה סביב "מהו עיצוב", אבל אני רציתי לחקור את העיצוב כמושא מחקר, להבין מדוע בחברה שלנו יש

שפה מאוד מסוימת שנחשבת לעיצוב, ומדוע המפגשים בין העיצוב והאמנות לתרבות ממנה אני מגיעה- שהיא תרבות יהודית דתית יש מפגשים או יותר נכון חוסר מפגשים והרבה חיכוכים. את תחילת החיפוש אפשר לתארך ל2012, שנות אור מימי הקורונה שאנחנו חווים עכשיו, אבל במובנים מסוימים אני כיוונתי לתקופה הזו או יותר נכון למה שיקרה אחרי תקופת המעבר הזו. אפשר לומר שכל עוד העיצוב עמד במקום אחד, ואילו אני או התרבות יהודית דתית עמדה בצד שני לא יכל לקרות הרבה, כי לבחור באמנות משמעו היה לוותר על הזהות העצמית שלי, דבר שלא באמת יכל להתקיים, כי אמנות אמיתית היא כזו שמגיעה באופן אותנטי. ולעמוד בצד הדתי היה לוותר על המהות שלי כאמנית, על שאיפותיי הפנימיות, אז לאן אני משתייכת? שאלתי את עצמי יותר מידי שאלות תוך שאני מיטלטלת בין כאן לכאן, עד שבסוף הגיעו הזמנים ואיפשרו לאחד את הרצונות, ואלו הימים האלה שהם תחילת איחודים, ותחילתם של אפשרויות חדשות.

רבות כתבתי בשנים האחרונות על ניסיונות של אחרים לאחד בין הדברים, מי שעקב אחרי יכל לקרוא על תיאוריות דתיות סביב עולם האמנות, על ניסיונות של אמנים שונים לצקת תוכן דתי, על הביאנלה ועל תופעות שונות שניסו לגבש את הדברים. הכתיבה אודות גורמים חיצוניים, התמשכה כל עוד לא מצאתי את המקום שלי בשדה הזה שבעצם, עדיין לא היה קיים, אלא נוצר בליבם של אנשים רבים. ועם זאת, עדיין לא מצאתי את הקול שלי, ולכן נעזרתי בניתוח והבנת אמנים אחרים וארגונים אחרים, ותצפית ואפילו לקיחת חלק בעיצוב ותכנון תערוכות שונות שהתמודדו בדיוק עם זה. במחקר אותו ערכתי במשך קרוב ל-5 שנים כתבתי רבות על מצוקתם של אמנים דתיים, אבל למעשה דיברתי על מצוקתי שלי, על חוסר היכולת למצוא מקום בעולם, על לראות אמנים חילוניים נעים בנוחות בעולם שבו יש להם מקום, הגדרה וחירות, אל מול אמנים דתיים שפשוט לא נמצאים בשום מקום, נידחים, לא מקובלים, ופשוט מנודים מהחברה, האמת משתי החברות, מזו האמנותית שדאגה להגיד להם כמה הם מגושמים ולא מתאימים, ושבעצם, אם אתה ימני אתה לא יכול להיות אמן רציני, מובן שבהקשר זה ימני=דתי. מנגד גם במגזר לא בדיוק קיבלו אותם, מי עושה אמנות? זה לא מקור לגאווה, זה בושה, זה לא מקצוע, זה לא הולך עם הקמת משפחה והבאת ילדים, וזה הכי לא הולך עם העיסוק בקודש, זמן ומרחב של קודש לא מאפשרים לרוחניות אחרת לקרות בתוך המרחב הדתי שבו יש מקום רק לאלוהים, והיצירה קורית בבית המדרש ורק אצל מי שקובע הלכות, וגם זה לא נעשה באופן יצירתי ממש מאז שהרשו לעצמם רבנים להתגמש ולהוכיח את היצירתיות היהודית שלהם. נדמה שמשהו במבנה החברתי של הסביבה הדתית פשוט לא נתן לאמנות ויצירה לצמוח. אבל זה לא הפריע למי שרצה ליצור ליצור, גם ולמרות התנאים הקשים משני הצדדים, ואולי הם אפילו היוו אתגר. רבות ביקרתי את התנהלות האמנות הדתית הקיימת היום, ובעיקר הרגשתי שאין היא ממצה את האפשרויות הבאמת פתוחות לפניה, אולי אחד מהסימנים היא היותה של האמנות הדתית מתרכזת בעיקר בארה"ב ובירושלים. את זו שבארה"ב חקר ועדיין חוקר ד"ר דוד שפרבר, שהובא בהרחבה בהקדמה למחקר שעשיתי, ויחד עם זאת אני מוצאת שהיא אינה מחוברת להוויה הישראלית ולמה שקורה כאן, הפיתרונות האמנותיים שבהן מצאה קבוצה זו הן בעיקר פמניסטיים, מגדריים ועוקפי זהות יהודית דתית ישראלית, אין הן מתמודדות עם הממסד, אלא מייצרות אלטרנטיבה, ובעיקר אין להן משמעות על החיים המתרחשים כאן. לצידם עומד ההגמוניה האמנותית דתית שהיא אינה בהכרח דתית, אבל יש בה פורצי דרך רבים שיצאו מהמסגרת הדתית הראשונית ולמדו במוסדות כמו בצלאל המדרשה ושנקר, אכן היתה ביציאה שלהם אקט חתרני בעיקר כלפי הקהילה ממנה הם באים, ובכך שאכן, כל אחד מהם עוסק באמנות, וחלקם אף מתפרנסים ממנה או ממעגלים נוספים שלה, אך יחד עם זאת, אני מוצאת שהעיסוק האמנותי שלהם בדת היא בגדר עיסוק פוסט מודרני עכשווי, ואין הם שינו את מהות האמנות במסגרת הקיימת בה, אלא אימצו תבניות זהות קיימות ולהבישו עליהם תכנים דתיים, לא משום פאתוס גדול, אלא מתוך עניין אישי, וכאמן שחי חיים דתיים, וודאי ששאלות עיסוק ועומק מתוך העולם הדתי יהוו חלק מתוך היצירה האמנותית שלהם. עך יחד עם זאת לא נוצרה טכניקה דתית או שפה ייחודית המבטאת את העולם השונה בו הם חיים, אם לא הייתי יודעת מי הם, לא הייתי יכולה להבדיל בין עבודתם לבין עבודה של כל אמן אחר. ומעבר לזה, לא רק היצירות עצמן אין בהן שוני, אלא גם אופי הוויית הקבוצה לא מחדשת הרבה בכך שהיא מגיעה ממגזר אחר, גם שם התנהלות הקבוצה ואופן החיברות בה עובד באותו האופן בו עובדת הגמוניה אמנותית, רק שעכשיו ההגמוניה האשכנזית חילונית הוחלפה בהגמוניה אחרת, המורכבת בעיקר מאותם אמנים שקיבלו את הכשר לימודיהם באותם מוסדות, ומציגים באותם תערוכות, ושמותיהם מופיעים שוב ושוב בכל הקשר אמנותי אחר. גם כאן במובן הזה אין בעצם שוני בין אמן דתי לאמן אחר, שהרי שנים התלוננו אמנים דתיים שאין להם מקום בהגמוניה האמנותית בישראל, ועתה, הם פשוט יצרו לעצמם הגמוניה נפרדת, שאין בה כל חדש. יש בה הרבה אמנות עכשווית טובה יותר או פחות, אבל אין בה אמירה חדשנית לגבי מבנה השחקנים בשדה.


לעניין זה אני רוצה לייחס את אופן המחקר שלי, ואת מה שהוא מבקש לתרום. כפי שכבר אמרתי, למשחק הקיים אין לי הרבה מה להוסיף, אבל הצעתי אותה הכנסתי כתיאוריה בסוף המחקר הייתי רוצה לממש ולבדוק ובה אני מבקשת לפרק את שפת האמנות, ממש כשם שעשו אמנים שבישרו את האמנות המודרנית, ולבנות אותה מחדש כך שתתאים לשפה התרבותית שאנו אוחזים בה היום. כיוון שאני מגיעה מעולם של עיצוב אני מבקשת לחבר את עולם האמנות עם עולם העיצוב ולהביא את האמנות הביתה, דווקא ימי הקורונה מאפשרים לי לעשות את הניסוי הזה ולהביא שוב את דברי מתחילת המסע ב2012, בו כתבתי על המוזיאון כמקדש. מה שכרגע קורה הוא שאין לא מוזיאון ולא בית כנסת, היכלים עומדים ריקים, והמרכז התרבותי של האדם מצוי אצלו במערך האינטרנטי ובמקום הפיזי בו הוא גר. באופן בו הוא מתמודד עם המרחב שלו, ועל כן, הבית מהווה את מרכז ההשפעה תיאוריה זו עוזרת לי לחדד את מה שביקשתי לעשות. לפרק את הבית וליצור מרחב רגשי המשתמש בשפה ייחודית בה כל אחד יכול לקחת חלק מתוך דימויים רלוונטיים ולהשתמש בהם. יותר מהכל אני רוצה להביא לידי ביטוי אמנים דתיים שלא קיבלו מקום, על כל הספקטרום כדי להבין באמת מה קורה באמנות הדתית, האם היא קיימת, והאם ניתן לייצר מרחב המבקש להגיע לערכים דתיים, דרך שפה של אמנות, תוך שאני מפשיטה אותה מהתכנים השונים שלה כמו חילוניות, או אירופאיות, ומשאירה אותה בגולמיותה, יגידו שאני עושה חילול הקודש לאמנות, כי אני מבקשת לנקות את כל ההשפעות והדימויים מתוך המרחב הבסיסי המגדיר אמנות, ולהרכיב אותו מחדש, תוך שאני שותלת לתוכו דימויים חדשים, שלא מתכתבים עם עולם האמנות, או לא בכוונה תחילה, שלא ממשיכים את המורשת הרבה שהשאירו אחרינו עולמות תוכן שונים, ובמרחב הנקי הזה, להתחיל לבנות משהו חדש שיתחבר גם לקהלים נוספים ויענה על צרכים יותר עמוקים מללכת ולראות תערוכה במוזיאון, שהוא מראש מותאם לקהל מסוים, ומדבר בשפה מסוימת. אמנות היא שפה בינלאומית, היא קודמת למילים, והיא השפה שדובר בה העולם, ועל כולם ללמוד את השפה הזאת, ללמד אותה בבתי ספר, ולדעת לקרוא את המרחב. על הפירוש שהתורה קדמה לעולם, אני עונה בהתרסה רבה, שזו התנשאות מגוחכת לחשוב שאלוהים הסתכל בתורה ויצר את העולם, אולי אם התורה היא קידוד רוחני של האופן בו העולם עובד. ויחד עם זאת, לעולם יש שפה, וכדי להבין אותו אפשר לעבור דרך התורה, אבל צריך לנקות את כל הפרשנויות שלה, ואפשר גם לגשת למקום, וללמוד את השפה של העולם וליצור מתוכו.

וזה מה שאני עושה בסטודיו שלי, מנסה להבין את השפה של העולם, אל השפה של הרגשות, ומשתמשת במרחב שלנו כדי ליצור לתוכו עולם שלם של דימויים שיכולים לדבר אלינו כיהודים, כישראלים, כדתיים אבל לאו דווקא, אולי כאנושיים, שחיים בתוך קונסקסט מסוים, וליצור מתוך המקום הזה, להשתמש בעיצוב ככלי להעברת אמנות, ובאמנות ככלי להעברת מסרים שיכולים לחדור דרך השכל אבל גם דרך הרגש, דרך החוויה דרך השימוש ולא רק דרך היופי.


איך לבחור יצירת אמנות לבית, שתתאים לכם לעיצוב הכולל, ועם זאת תבטא את הסגנון שלכם ותתיישב לכם בצורה טובה במרחב.


עבור מרבית האנשים, בחירת תמונה נדחקת לפינה האחרונה בעיצוב הבית, ומעוררת אימה. אנשים רבים מרגישים מבוכה וחוסר אונים מול בחירת פריטים לבית, וכשמגיעים לבחירת התמונה או התמונות נדמה שזה מגיע לשיא.


גם אם האדם הממוצע לא בקיא בתחום עיצוב הבית, בחירת הפריטים עדיין, בגדר אפשרית. השראה מהרשת, והשוואה בין חנויות יכולה לתת תוצאות מספקות עבור אנשים רבים. אבל תמונה? זה כבר סיפור אחר. "אני לא מבין באמנות" אקסיומה שאני שומעת אותה הרבה.


אז בשביל כל מי ש"לא מבין באמנות" הכתבה הזאת כאן, תנסה לעשות לכם קצת סדר, ולתת כמה כלים איך לבחור יצירות אמנות לבית שלכם.


הקדמה- נסו רגע לוותר על האמירה "אני לא מבין באמנות". בדיוק כפי שאתם קונים מכונית (וסליחה אמנות, שאני משווה ביניכם), הגיע הזמן להתחיל להבין :)

ואם החשש מפני התחלה חדשה כזאת מאיימת עליכם, אז תנו לי להרגיע- אינכם צריכים להבין אמנות כדי להיות אמנים, בדיוק כפי שאתם לא צריכים להיות מכונאייים בשביל לקנות מכונית. כל שעליכם לדעת זה את השפה הבסיסית, ואת האפשרויות הרלוונטיות. זה לימוד שמתמקד באמנות שמתאימה לכם.


1. הדבר הראשון שאני מציעה לחשוב עליו הוא הסגנון.

סגנון באמנות יכול לעזור לכם להתמקד בשפה שאתם אוהבים, ובנוסף, יכול לעזור לכם לחבר בין היצירה לעיצוב החלל. אמנם (אני קופצת רגע לשיעור מתקדם) אפשר לשלב בין סגנונות, ולייצר פרשנויות ומשחקים מעניינים ביותר, אבל, בשלב ראשון נתמקד בהתאמה בסיסית בין השפות. ברגע שתבינו את העיקרון תוכלו לייצר חיבורים מעניינים יותר ומפתיעים יותר.

על אף הריבוי, אתמקד במספר סגנונות מובחנים זה מזה, תמיד תוכלו להיחשף לסגנונות נוספים.

א. הסגנון המופשט- בדרך כלל, כשאני מלמדת אמנות, לסגנון הזה אני מגיעה בשלב אחרון. גם כי קשה להתחבר ולהבין אותו למי שלא למד אמנות, וגם כי כרונולוגית, הוא הגיע מאוחר יותר מסגנונות אחרים. אבל כאן, אני דווקא רוצה להתחיל עם המופשט. כי בעיצוב, קל מאוד להשתמש בו. למופשט יש כיוונים רבים, החל מצורות גיאומטריות, ועד מופשט הבעתי (אקספרסיבי) עם משיכות מכחול וזריקת צבעים. אמנים מופשטים מוכרים יהיו ג'קסון פולוק, אמן שפיתח שפה אקספרסיבית על ידי משיכות מכחול גסות וחזקות, ומנצד השני מארק רותקו, עם משטחי צבע חזקים ושקטים, שנותנים מימד של רוחניות בציור.

סגנון מופשט יכול להתחבר לעיצוב מודרני, לקו נקי, ולסביבת עיצוב עכשווית. בעיצוב חלל בגוונים מונוכרומטיים (גוונים מעטים), תמונה אחת עם נוכחות צבעונית יכולה להקפיץ את החלל, אבל גם להיות חלק ממנו. חשבו על התמונה כעל המשכו הישיר של העיצוב שלכם, ולא כעל תוספת מטרידה. הרי הדו מימד והתלת מימד נתפסים בעין שלנו באופן שווה, ולכן הדימוי שבחרתם משלים את החלל שאתם יוצרים. וזה טיפ מאוד מאוד חשוב.

סגנון אימפרסיוניסטי- עולם עיצוב הבית השתנה מאוד ב100 השנים האחרונות, וכך גם עולם האמנות.

ריאליסטי-

פוסט מודרני

סוריאליסטי

2. צבעים- לצבע בחלל יש אמירה חשובה מאוד. החל מהרגשה שמחה וקופצנית, ועד חלל שקט ורגוע, הצבע יהיה האלמנט המשמעותי ביותר בשפה שאתם יוצרים בעיצוב החלל שלכם. חשבו על צבעוניות שיכולה להשתלב בעיצוב שלכם. והשתמשו בצבעויות של התמונות על מנת להביע את האווירה שאתם רוצים ליצור בחלל. בחרו תמונות לפי הצבע שלהם.

3. אווירה- לכל ציור או תמונה יש אווירה שהוא מייצר. ישנם עבודות שלוקחות אותנו למחוזות אחרים, כאלה ששמות לנו מראה, וכאלה שמייצרות עולם דמיוני. נסו לראות מה היצירה משדרת לכם, האם היא נוחה ונעימה? האם היא רועשת? המילים שתמצאו בתוכה יתנו לכם את התשובה, איזו אווירה מייצרת עבורכם היצירה. יש קשר ישיר בין האווירה שנותן הציור לבין החלל שאתם מניחים את הציור בתוכו. כדי להתאים את אווירת החלל לתמונה, כדאי לדעת, איזה אווירה אתם רוצים ליצור, ואז להתאים את הסיפור שבתמונה לחוויה של החלל (סיפור יכול לקרות גם בתמונה פשוטה מאוד- כמו בעבודות גיאומטריות. גם עיגול פוגש קו הוא סיפור)

4. גודל- לגודל יש משמעות לא רק ביחס התמונה לעצמה, אלא גם ביחס של התמונה אליכם, וביחס שלה לשאר מרכיבים בחלל. כדאי לקחת בחשבון את הקיר המוצע לתמונה, ולבנות מערך יחסים נכון ביניהם. תמונה קטנה מידי על קיר גדול מידי תתן תחושה לא נעימה (או שהפוך, לפעמים דווקא קיר גדול עם תמונה קטנה מדגיש את התמונה, כאן לא החוק הוא שקובע- אלא האמירה שאתם רוצים ליצור)

תמונה גדולה ועמוסה, שיש לידה אלמנטים גדולים ועמוסים נוספים לא תיטיב עם החלל, והתמונה תאבד מכוחה. חשבו- האם אפשר לראות סרט דרמה עם עוד 4 סרטים מוקרנים לידו בו זמנית? (האמת, שכשאנחנו צופים באינטרנט אנחנו לעיתים רואים סרטון, עם פרסומת ועם סרטונים נוספים, אבל באמת רמת הריכוז שלנו יורדת, וכמובן עוצמת החוויה שהסרטון משפיע עלינו. אולי בגלל זה קוראים להם "סרטונים" כי סרטים אמיתיים דורשים חושך ומיקוד מלא). התאימו את פרופורציות התמונה לחלל שאתם עובדים בו, ודאגו שהתמונה תקבל את תשומת הלב המלאה והמתאימה (גם הפוך- תמונה ריקה, או קטנה שאין בה הרבה תוכן תלך לאיבוד בקיר גדול, הרבה אנשים בוחרים תמונות פשוטות כדוגמת פרח, או שילוב של צורות ומשכפלים אותם לשלישייה או יותר ואותם תולים במרכז הסלון. התמונות האלו לא מחזיקות קיר שלם, והולכות שם לאיבוד. לפעמים דווקא מקבץ, או קיר קטן יותר יעשה טוב לתמונה שלכם. לכן התשובה היא- כל מקרה לגופו).

4. תקציב- נקודה זו היא אולי השולית ביותר, אבל האמת שהיא החשובה ביותר. עולם האמנות רחב מאוד ומכיל יצירות לא מקוריות שנמכרות תמורת מספר דולרים בעלי אקספרס, ועד יצירות שהעלויות שלהן מתומחרות בעשרות אלפי דולרים. אז איך יודעים כיצד לגשת?

ראשית, באופן הכי פשוט- תקציב היצירה צריך להיות תואם לתקציב האישי שלכם, וכמובן לתקציב של עיצוב החלל. אני מציעה להקציב 10% מתקציב העיצוב עבור יצירות אמנות, וממנו, אפשר תמיד לגדול.

חלוקת התקציב בין היצירות לא חייב להיות זהה. ואין שום הכרח לנהור אחר אייקונים גדולים, אפשר לשלב יצירה אחת גדולה ומשמעותית, ולצידה יצירות נוספות פשוטות וקטנות יותר.

גודל היצירה משפיע על המחיר- מקבץ של כמה עבודות יכול לפעמים להיות זול יותר, ועם עבודת מסגור מתאימה למלא קיר בצורה שתהיה יפה לא פחות מיצירה אחת גדולה.

חומרים- ככל שהחומר יקר יותר ותהליך העבודה ארוך יותר היצירה תהיה יקרה יותר. נסו לבחור פריטים מחומרים שיתאימו לתקציב שלכם.

מקור- יצירה מקורית תעלה הרבה יותר מהעתק. לא בכל מצב ולכל אחד מתאים לקנות יצירת מקור. לעיתים, אפשר למצוא העתקים איכותיים מאוד, ובמצבים מסויימים דווקא ההעתק עובד לטובת החלל. ואפילו מעניק לו מראה צעיר וקליל.


לסיכום-

אני מקווה שהמדריך הקצר (שהתארך לו) יתן לכם קצת יותר ביטחון, לגבי בחירת התמונה בבית שלכם, ועשה לכם מאט סדר בנושא. הדבר החשוב ביותר הוא לא להבין באמנות, אלא להרגיש אותה. ישנם הרבה מאוד סגנונות, ופרשנויות, אבל בסופו של דבר, היצירה היא שלכם, והיא צריכה להיות מתאימה לכם. אז גם אם לא הבנתם הכל, אין שום צורך להיות פרופסורים לאמנות. צריך פשוט לאהוב ולהתחבר.


זהו, מקווה שתמצאו מכאן את יצירת חלומותיכם.

אתם מוזמנים להיעזר במנוע החיפוש של הגלריה- תחת לשונית Artell, שמיועדת בדיוק לכם. אנשים שמעצבים חוויה ונותנים כבוד לאמנות.

בגלריה ישנם יצירות בסגנונות שונים, של אמנים שונים, בגדלים ובמחירים שונים.

ולצד זה, יש לכם חנות דיגיטלית שבה אתם יכולים ליצור בחלל שלכם את יצירת האמנות האישית שלכם. כי הדו והתלת מתחברים.




ציור: תמר רונד

לפעמים אנחנו עוברים דירות. זאת הדירה השלישית שלי, והפעם היא רחבה מתמיד. את הבלוג הראשון הקדשתי לניתוח ופרשנות של אמנות יהודית דתית עכשווית בישראל. נדמה שחצינו נהר ב7 השנים שחלפו, ומתחום של בודדים נהייתה קבוצת התייחסות שלמה. בנקודה מסוימת הרגשתי צורך לחזור לעסוק בתחומים המקצועיים שלי ולהעביר את הבלוג לאתר הבית, העוסק בעיצוב פנים, התכנים עברו לעיסוק בחלל, בעיצוב. וגם זה הרגיש בשלב מסוים חלקי מידי, וכך הגענו לכאן. מה אכתוב כאן? תחום המחקר שלי מתמקד כעת במספר תחומים שהחיבור ביניהם הוא הכרחי על מנת להבין דפוסים ותהליכים באמנות המקומית, ואי אפשר בעיני להבין אותו ללא מבט רחב הכולל התייחסות חברתית-תרבותית. מבט על האמנות לבד לא מספק את התמונה הגדולה. החוט המרכזי יעבור בין אמנות-עיצוב דרך עיניים של חקר התרבות העכשווית כאן בישראל, וינסה לנתח מצבים שונים ולתת להם פרשנות מתוך נקודת מבט זו. טענתי המרכזית בכל הנוגע לעיצוב ואמנות היא שהבניית טעם ונורמליזציה הם תמיד תהליכים חברתיים, וככאלה ניתן לנתח ולראות בכל יצירת אמנות, ואולי בעיקר בהתייחסות הסביבתית ליצירה או לתהליכים השונים שלה, טפח מתוך הלך הרוח העכשווי התרבותי המתקיים בחברה. בבלוג הזה אציע קריאה מחודשת ב"טקסטים" מרחביים, כלומר, בפיסת מרחב המספרת משהו על האופן שבו אנו מתנהלים, חושבים ומתייחסים לאמנות. דרך עיצוב.