על עיצוב ואמנות


ההתגוששות האחרונה בעניין האמנות והתרבות הביאה אותי לכתוב את הפוסט הבא.

למה צריך אמנות? ומה המקום שלה בעולם העיצוב?

בבית הספר בו אני מלמדת החליטו להעביר את לימודי האמנות למקום השני, ולמקד את תשומת הלב בלימודי העיצוב.

למה אין יותר מקום ללימודי האמנות הקלאסית? ואיך השתלטו לנו המחשבים על הראש?

ומה אנו מוצאים באמנות שמשנה לנו את החיים?

אני מזהירה מראש, זה פוסט של שאלות, וכמו באמנות הפוסט מודרנית, תצטרכו למצוא בעצמיכם את התשובות..

אמנות היא נשמה. היא פנימיות. אתם לא תבינו למה אני כותבת על זה כאן בבלוג של עיצוב, שכולו נראות, וחיצוניות.

אולי אתם מצפים ממני לשים לכם כאן תמונות של בתים יפים, ומקומות מעוצבים, אבל מה הטעם לשים אותם אם אין בהם נשמה?

מה התועלת בבית יפה שלא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי?

ואם בניתי בית מעבר לכפי יכולתי, אז אולי פגמתי יותר משהצלחתי...

אני רוצה לקחת אתכם לעולם אחר שיש בו אינטראקציה וקשר הרבה יותר ממה שחשבנו בין הסביבה שלנו לעצמנו.

תקראו לזה פילוסופיה. הפילוסופיה של החפצים..

אבל אם תחשבו על זה לעומק, כל מפגש בעולם הזה הוא מפגש של חפצים, ואנו קוראים את המסרים האלה מבלי משים.

תנועה, קול, קו, צורה... כל אלו נמצאים בנו עמוק ונחרטים בנפש הרבה לפני המילה הכתובה.

האמנות בחלל היא כמו הנשמה של הבית. אם הבית הוא הגוף, האמנות היא הנשמה.

לא סתם בתים רבים של ישראלים נשארים ללא תמונות.

הם לא יודעים איזה תמונה תייצג את המציאות שלהם בצורה הכי טובה.

ויש כאלה שלא רוצים לקבע. אם תהיה תמונה זה יישאר כך, ולא נוכל לשנות. אז שיהיה פתוח.. אלו נשמות חופשיות...

בשבוע הקרוב אני אחפש תמונות לבית של לקוחות, ואחפש מה באמת הנשמה של הבית שלהם. איזה אנרגיה הם רוצים, ומה יעשה להם טוב. הם ביקשו אמנות יהודית, והם לא ידעו כמה מסובך למצוא אחת כמוה...

אולי לא פתרתי לכם היום בעיות בעיצוב, ולא נתתי טיפים, אבל אני מקווה שלפחות השארתי אתכם עם כמה מבטים מהורהרים על החיים, ועל האופן בו אנו תופסים את הבית שלנו. וכמה, בסופו של דבר הוא דומה לנו.

שבת שלום