מה זה עיצוב ישראלי


קבלן יהודי, פועל ערבי וקטלוג אירופאי נשמע כמו התחלה של בדיחה מודרנית, אבל למעשה הסיפור הזה מתחיל 2000 שנה אחורה, כשיהודים חיו כאן, אחרי תקופת בית ראשון.

מיד לאחר החורבן, הרעיון שאפשר לעבוד את האל או לקיים התכנסות דתית גם מחוץ לכתלי המקדש בירושלים התחיל להתפשט, ובתי כנסת התחילו להיבנות באזורים שונים בארץ.

גם אז, כמו היום, שאלת העיצוב העסיקה את יזמי הבניה, וממצאים רבים שהתגלו בשטח, אפשר ממש לראות את אופי העיצוב של בית הכנסת. דרך העיצוב ניתן ללמוד על הקהילה, על אופיה, על עושרה, ועל מידת הפתיחות שלה להשפעות סגנוניות מהעמים שליד.

האופנה אז הייתה בניה באבן, וקישוט היה מקובל בפסיפסים שכיסו את הקירות, הרצפה והתקרות. גם ציורי קיר היו מקובלים אז. להיות יהודי היה כאמור ציר רוחב מעניין בין עד כמה אתה פתוח מחד, ועד כמה אתה שומר על חוקי המסורת מאידך. כך אפשר לראות כיצד בתי כנסת מסוימים משתמשים בדימויים מהמיתולוגיה היוונית, או הרומאית, או של עמי הסביבה כדימוי חזותי קישוטי במבנה, ומשתלבים למעשה בסגנון העיצוב המקובל ברומא (האירופה של אז) ומנגד ניתן לראות בתי כנסת בהם הבחירה היתה למעט בהשפעות חיצוניות, ולשמר את המסורת היהודית. המתח בין השמירה על המסורת, הרצון להישאר ייחודיים, אל מול ההשפעות הסביבתיות.

אחרי שלב התכנון וההשראה, מגיע שלב הביצוע. כנראה שגם אז יהודים לא אהבו לעבוד, ובעיקר חשבו איך לחסוך, וכבר לפני 2000 שנה העסיקו היהודים פועלים מתרבויות שונות.. איך אפשר לדעת את זה? או, אז הדבר מאוד פשוט. לעיתים התבקשו הפועלים לבצע קירות פסיפס עם טקסטים עבריים (מה שנקרא קיר קונספט ;)) הפועלים, שלא ידעו עברית, העתיקו הרבה פעמים את הטקסטים עם שגיאות שניכר בהם שמי שכתב את הטקסט לא ידע את המשמעות שלו.

אז קבלן יהודי (או יזם יהודי), פועל ערבי, וקטלוג שהגיע היישר מאיטליה נשמע כמו נוסחה מנצחת לעיצוב ישראלי, שיודע לשלב סגנונות בעיצוב, להשתמש בכוח העבודה של מי שבסביבה, ולייצר סמי סגנון שמאחד בין תרבויות.

חג עצמאות שמח :)