ספריה תורנית


על הספרייה בתערוכה של חרדי מייד, שהוצגה בתיאטרון ירושלים, במסגרת שבוע העיצוב 2018. קצת על מה שעמד מאחוריה... המיצב ספריה תורנית מרכז למעשה מספר רב של אלמנטים, אובייקטים שליקטנו מחיי היומיום של האדם החרדי. המיצב מתייחס לאובייקטים הנעים בין הפרטי לציבורי, בין האישי לכללי. זהות, בעולם של קהילתיות אינה דבר מובן מאליו. האם האובייקט משקף את האדם הפרטי? או את המגזר, והקהילה אליה הוא משתייך?

פרטי לבוש מסמנים השתייכות פנים מגזרית. כובע מסויים משייך לקהילה מסויימת, נעל מיוחדת משתייכת לחסידות מיוחדת, אבל מי לבש אותם? חלק מהפריטים בחרנו לכנות בשמות ממש אישיים. הרי זה הציצית של מישהו. ואת חלקם אפילו לקחנו מאנשים פרטיים. וחלק מן הפריטים אינם שייכים לאיש, והם נקנים בזול, ומיוצרים בייצור המוני. כאן המיצב מתכתב עם החברה התעשייתית המודרנית, ומבקש לבדוק, עד כמה השפה העיצובית מחלחלת לבתים. לבחירה של האנשים. והרי, הבחירה לשים נטלת פלסטיק, על גבי שידה, היא לכאורה בחירה חסרת מודעות, שנעשתה משיקולים כלכליים, אותה נטלה שנרכשת בזול, אבל יש בה אמירה הרבה יותר גדולה על א-עיצוב. על בחירה שלא לבחור. הרי גם אותה נטלה יכלה להופיע כהידור מצווה מכסף, או מקרמיקה, כפי שניתן למשל לראות בגביעים לקידוש. ואולי הפעולה היומיומית משוייכת לסדרת פעולות שנתפסות כפשוטות יותר, וככאלה, ניתן לבחור עבורן כלים יומיומיים, אותם כלי פלסטיק המזוהים כפריטים לייצור המוני.

עוד על הספריה ניתן לראות פריטים המיוצרים במיוחד עבור המגזר החרדי. אחד הפריטים המעניינים הוא הגלאטמוביל. ייצור מיוחד של משחק פליימוביל המותאם למגזר החרדי. בובות לבושות ומאובזרות כדמויות חרדיות, ומצבים משפחתיים המאפיינים מצבים אופייניים למשפחה חרדית. אבא של שבת, ביקור אצל הסבתא, שולחן שבת (משפחת שפילמן) וכן הלאה.

ולבסוף, התייחסות לשימוש שונה שנעשה בפריטים קיימים, כמו מספרים את האופן שבו אנשים מוצאים בדרכים יצירתיות שימוש מחודש באובייקטים קיימים, וכאן ניתן למצוא את הבייביליס, אובייקט שהכינה מרסל תהילה ביטון, והוא מוצג יחד עם כיפה כדי להראות שהשימוש בו מתרחש דווקא על ידי בנים המסלסלים את הפאות שלהם. או מחסה מיידי, מיצב נוסף של ביטון המחבר שקית ניילון עם כובע, פעולה אופיינית המגנה על הכובע, כשאין בהישג יד כיסוי מותאם השומר עליו.

פתקי הספריה ממוספרות, ומקוטלגות, ומייצרות אריכיון. מתייחסות לאלמנט האיסוף, ומרפררות על פרטי יודאיקה, ועם זאת, עוסקות ומתייחסות לפרטי יומיום, כמו המשך של המזרקה של דושאן. אותו מקום המבקש להתבונן על חיי היומיום, ועל הפשטות שבהתהוותן, כדי ללמוד כיצד אלו חיים, ומה החפצים מספרים עליהם.

לסיום, הספריה התורנית מבקשת לקרוא תיגר, ועם זאת להתבונן על אותו, "ארון הספרים היהודי", דרך הצבה ספרייתית, מבנה הספריה מתחיל ממבנה סטנדרטי, ומפרק אותו, הזרועות העומדות חזקות, יציבות, שומרות על מבנה קבוע, ואילו הזרועות הרוחביות, מתפשטות, נעות, ומשתנות בהתאם לצורך ולצורה. מטרת הספריה היתה להתכתב עם אותו ארון ספרים יהודי קלאסי, הנמצא בכל בית יהודי דתי, ובהכרח חרדי, ולתת לו פרשנות אחרת, עכשווית יותר, בודקת ומותחת גבולות.

בייביליס, מרסל תהילה ביטון, 2018

עבודת נגרות של עליזה אשכנזי, סדנת נגרות ביתא, ירושלים

הקמות. עבודות של אניעם דרעי

מחסה מיידי| מרסל תהילה ביטון | 2018

באדיבות גלאט פליי