חיפוש

המתמטיקה של הרגשות

עיצוב באופן שאני מבינה אותו יושב על פונקציה שבין רגש לשכל. בין פרקטיקה לבין חוויה. באופן שבו אנו תופסים עיצוב יש אפשרות להתחבר לצד השכלי של הדברים במהלך השנים, תנועות כמו FFF (Form Follow Functionׂׂ) תפסו מקום יותר נרחב בשיח של העיצוב, וביקשו למקד את התפיסה העיצובית במה שעונה על צורך. לצד תנועות יותר משוחררות שראו באמנות חוויה של רגש, שמטרתו לשמח/להצחיק/ליצור עניין. בסופו של דבר, עיצוב הוא שפה, והוא הדרך שלנו לתקשר את מה שאנחנו מרגישים/צריכים באמצעות קווים וצורות. אז זה לא אמנות אתם שואלים? טוב, עיצוב, היה אמנות שימושית במשך הרבה מאוד שנים, והם כמו שני אחים שלפעמים יש להם ליקוי חמה, והם ממש זהים, ולפעמים מסתובבים במרחקים גדולים יותר ועונים כל אחד על הצורך האישי שלו.

לקחת את העיצוב למחוזות של רגשות, פוגש במקרים רבים שפה משותפת עם עולם האמנות, ולוקח את העיצוב עד הקצה שלו, אולי בקצה הזה יפגשו אמנים שעוסקים בעיצוב ובמרחב, בתוך השפה האמנותית שלהם, וביחד הם יהיו ממש ממש קרובים.

אבל עיצוב, שבוחר לגשת לרגשות, ולהגדרות, נמצא לדעתי בשדה שמרתק אותי מאוד, ולו קראתי בטקסט הזה "המתמטיקה של הרגשות", שנים רבות אני מאמינה, וגם חושבת, שיש לרגשות שלנו איזושהיא שיטה, שהכאוס האופף אותם, אותי יתבהר יום אחד על ידי חוקרים שיחשבו שמעניין לחקור את הרגש, לפחות כמו שמעניין לחקור את השכל, כי בסוף אנחנו חווים דברים דרך הלב, ועיצוב, לפחות בפרשנות העכשווית שלו (למרות שאולי גם מאז ומתמיד) עובר דרך הרגש, לקוחות שלא אוהבים את הבית שלהם,