האם מעצב צריך לשבת בניאון?

הנה משהו שמוקדש לקולגה מאוד מוכשרת שלי, הפוסט הזה נהגה מזמן, אבל לא הצלחתי לסיים לכתוב אותו, כי הפסקתי להסתובב בסביבות של ניאונים כבר יותר מ5 שנים, ואני מודה על כך בכל יום.

אבל בואו לא נקדים את המאוחר, ונסיים את הסיפור בסופו ולא לפני שהוא מתחיל :)

לפני כמה ימים העלתה רחל ורשבסקי, אדריכלית יקרה, סרטון בנושא תאורת פנים. את הסרטון (המצויין דרך אגב) היא פתחה עם ההקדמה הבאה:

"עם כל הכבוד! ויש כבוד! שנים שהייתי במשרדי אדריכלים. שנים של סטאז׳, שנים של פלורוסנט בגוון לבן, שנים של מסך מחשב שחור (כי ככה זה אצל עולם האדריכלים והאוטוכאד) שנים של... סלטים דלוחים וקפה עם כפית סוכר ובכלל לא היה סויה, שנים שהייתי בתוך מערה שנים של אפלולית החלל והמרחב שניייים... שניייים...." (רחל ורשבסקי, אדריכלית)

ואוו.. כמה מדוייק זה היה.

הסיפור של הפוסט הזה מתחיל לפני כחודש, יצאתי לפגישה במשרד אדריכלים כלשהו, תאורת ניאון חזקה הבליחה באחת את כל חוויות העבר שלי. בעברי, הייתי שכירה במספר משרדי אדריכלים, והאווירה היתה אותה אווירה שורשבסקי תיארה, אור לבן, קפה דלוח, ותחושה של אפלוליות. כי למרות האור, היה שם חושך. משהו בבניה. משהו במשרד. משהו בתאורה. לימים, יצאתי לדרך עצמאית. שכרתי דירה, ובחרתי אותה לפי האור הנכנס אליה. הוספתי תאורת אור חמה, וצבעתי אותה בצבעים נעימים, כדי שיהיה לי נעים לשבת. לא בדקתי מה נחשב איכותי, ולא עשיתי בדיקת טרנדים. התמקדתי באור, ובצבע שאני אוהבת, ואני מוכרחה לומר שאני מאוהבת. אני יכולה לשבת בה ימים שלמים ולבהות בקירות, אני יכולה לשבת מול המחשב בחלל הביתי שלי שהוא גם משרדי ולחשוב על מקומות שאני יוצרת. ואני בעיקר יכולה להרגיש פה בבית.

הסיפור הזה הוא מפגש של עבר והווה, עבר של מעצב שכירה שעבדה בחללים שהיו זרים לה, ושל מעצבת עכשווית שיושבת בחלל שמרגיש לה נעים. והוא מתאים לה. בביקורי האחרון באותו משרד אדריכלים חזרתי הביתה וכתבתי את הכותרת הבאה: "האם מעצב צריך לשבת בניאון" מן פוסט ביקורתי שמדבר על אופן הישיבה במשרדים, ועד כמה הם לא מתאימים לנפש של הבנאדם שעובד שם. הכתבה הזאת ישבה לי בראש כל הדרך, ואיך שהגעתי הביתה, ועד שהתיישבתי ופתחתי את המחשב, ולקחתי לי כוס מים, והעפתי מבט אוהב על הספה, והכריות הצבעוניות שבה, כל מה שהיה לי להגיד נעלם. שכחתי את כל מה שרציתי לומר. או, לא היה לי כוח אליו. היה לי נעים. :)

אז אם תכננתי לכתוב פוסט על ביקורת הניאונים, בגלל שפגשתי אותם, ויצא לי פוסט על תאורה נעימה ונכונה, כנראה שהתאוריה הוכיחה את עצמה :) ובחללים נעימים, ביתיים, מוארים וצבועים, אנו אכן מרגישים יותר טוב, עובדים יותר טוב, וחושבים חיובי :)

אז תודה לך רחל, שהארת את עולמי, מזכירה שוב לכל המעצבים והאדריכלים, כמה חשוב להתייחס לנושא של תאורה, ואיך לשלב אותו נכון עם חלוקת החלל ועם הצבע.

חשוב כמובן לזכור שבכל פעם אני כותבת על נושא אחר, אבל עיצוב טוב, הוא כזה שלוקח את כל המרכיבים, מתייחס לכל אחד מהם נכון, ומשלב אותם בהרמוניה ובצורה חכמה. תאורה טובה, היא שילוב של הבנת החלל והצרכים.

בימים אלה אני מתכננת משרד שהולך לקבל פנים חדשות, בעבודה משותפת בחרנו את אופי החלל, הצבעים, והריצופים, ובקרוב, עם בחירת גופי תאורה נכונים, והצבתם במקום הנכון, אני מקווה להפוך את המקום לנעים יותר, מרווח יותר, ואהוב על ידי העובדים, והבאים למקום.

ואם יש לכם שאלות, חוויות, ואתם לפני שינוי או פשוט מתעניינים בעיצוב, ואתם מוזמנים לפנות אלי ולהתייעץ, התקשרו או השאירו מייל ואשמח לשמוע, ולעזור לכם להגיע לבית, או למרחב נעים וביתי יותר. גם אם מדובר במשרד או בחלל עבודה.

שבוע מצויין ומואר לכולם.

חן