1986 התחילה ממעבר דירה, הרגע בו ההורים מוכרים את בית ילדותך, כל החפצים מתקלפים ומתנתקים ממקום מושבם. יש משהו יציב ומרגיע

גם בגיל מבוגר, לדעת שהלב שלך נמצא בבית שבו נמצאת ילדותך. מעבר הדירה הציף זכרונות ופחדים, וחפצים קטנים שהם עולם ומלואו.

כשיצרתי את הסדרה הזו חשבתי על כל אותם ילדים שאוספים עכשיו זכרונות. ועל כל אותם הורים, שהם בעצם, בני גילי, ואנחנו חולקים זכרונות

משותפים. נוסטלגיה היא רגש שמתעורר כשיש לך מרחק מספיק של זמן ופרספקטיבה, להתבונן שוב על החפצים סביבך, ולספר מחדש את הסיפור ממרחק של זמן, והתבגרות.

 

הסדרה בנויה כך שבכל צילום, נמצא פריט או יותר ממורכז או ALL OVER (מתפרס על פני כל הדף) לרוב על רקע לבן. 

הנקיון החזותי נועד ליצור פוקוס על הפריט, ולהתמקד באסתטיקה שלו. כשאנחנו מעבירים פריטים לדור הבא, המערך הסיפורי שלו מנותק

מהאסתטיקה שלו, ויש לנו אפשרות לבחון מחדש את הפריטים בעין של אדם מבוגר, זר. כשנשים את התמונה על הקיר, בחדר הילדים שלנו, תתרחש פעולה כפולה, הילד שלנו יספוג את החפץ, בהקשר החדש שלו. במקביל, יוכל להיווצר קישור נוסף, בו האב/אם יוכלו לספר לילד על ההקשר, על ילדותם, ובכך, יווצר חיבור חדש בין הורה לילד, לפריט.

 

הפריטים המצולמים הינם מאוסף הצעצועים הפרטי שלי, והם מצולמים כמו שהם, עם כתמים, שברים, כאלה ששיחקו בהם. ועבר עליהם הזמן. 

את הפריטים צילמה בכישרון רב, ובעין משלה שני וייס, צלמת ואמנית, ויחד איתה, גיבשנו את מבנה הסדרה והצילומים שבה. 

​

תוכלו לשלב פריטים מסדרות נוספות, להדביק על הקיר, או למסגר. להתייעצות הכנסו ללשונית צרו קשר, ונסייע לכם לתכנן את קיר האמנות שלכם.