טקסי השינה שלי

אני רוצה לדבר אתכם רגע על טקסי השינה שלי.

לרוב האנשים יש סלידה ממקומות מסוימים כשזה לא הזמן המתאים להשתמש בהם.

מי שרגיל לצאת בכל בוקר לעבודה, ירגיש לא בנוח להישאר בחדר השינה שלו במהלך היום. לעיתים, השהייה בבית, בזמנים שבהם אתם לא אמורים להיות בבית הופכת בלתי נסבלת ומעיקה. גם לבוא למשרד בשעה מאוחרת בלילה, יוצרת אי נוחות. מקומות מתואמים לשעות בהם מבצעים את הפעילויות השייכות להם. חדר שינה הוא חדר לשינה, אם נשאר בו יותר מהזמן הרצוי נרגיש שהפעולה לא מתאימה לחלל, ונחוש אי שקט, או הרגשה מעיקה בשהות בחלל.

נוטים לחשוב שעיצוב פנים מתייחס לעיצוב המרחב, אבל למעשה הוא מתייחס קודם כל לעיסוק בפעילות המוכתבת מראש באותו החלל, תקראו לזה פילוסופיית פנים. לכל חלל יש את היעוד שלו, ואם אשתמש בו שלא נכון, ארגיש לא שייכת.

אם תחשבו על זה נכון, תראו שכל חלל בטבע מקבל פונקציה השייכת לו, ובהתאם לה הוא פועל. אין בטבע שינויים. והכל מותאם ושייך למהות ולתפקיד.

עבורי, לחלל יש משמעות רבה. אני נוהגת לחלק את היום שלי לפנים וחוץ. ביניהם אני מייצרת מרווח של זמן, שיאפשר לי להיכנס ולצאת אליהם בקצב הנכון לי, ואני לא נשארת בחלל אחד יותר ממה שאני צריכה. למשל, כשאני קמה בבוקר אני משתהה, לעולם אינני יוצאת מהר מהמיטה גם אם איחרתי. למה? כי הקימה המהירה מוציאה אותי מהר מהמצב הסטטי שלי ולא מאפשרת לי לעשות את היציאה בקצב הנכון שלה. גם כשאני קמה, אני קמה לאט לאט, ונותנת לחללים השונים לחלחל אלי. אני אשב במקום קבוע, ואלך לחדר הרחצה כדי להתענן. לאחר מכן אחזור לחדר. יש ואחזור גם למיטה עד שארגיש שהתאוששתי. פעולה זו משלימה עבורי את המעבר לערות משינה. לאחר מכן, ארצה להתלבש. כשזה יגיע, כבר לא ארצה להיכנס למיטה יותר. משהו בי כבר פועל ואני מחפשת את החוץ. אני מתלבשת, ומתאפרת וחושבת על המפגש שיהיה לי ברגע שהיום יתחיל. כשזה קורה, ואני מוכנה, אני כבר לא רוצה להיות בחדר שינה יותר. הריח שלו מפריע לי, המראה שלו חונק אותי והוא מקטין אותי, אני כבר בעולם הגדול. יוצאת מהחדר ועברת למטבח. שם אני מארגנת את ארוחת הבוקר שלי, או את האוכל אותו אקח להמשך היום. בשלב הזה אני אפילו לא מסתכלת על הספה. הפוקוס שלי הולך אל התיק ואל המטבח, ובין לבין אני מסדרת את מה שנקרה בדרכי. כשאני יוצאת, הבית כבר לא משמש תפקיד יותר, עד שאני חוזרת חזרה. שם, אני נופלת על הספה, ובהנחה שמוקדם מדי לא אכנס לחדר השינה, בהדרגה אני עושה את כל הפעולות ההפוכות, אני נחה על הספה ונותנת לחוויות היום לשקוע לתוכה, אט אט אני נכנסת למוד של בית, לקצב איתי יותר, להתבוננות יותר פנימה, לחיים האישיים שלי, ולמפגש שלי עם עצמי. אני נכנסת למטבח להכין לי אוכל, אני אסדר קצת, ואני בעיקר אשב לנוח. מה המטרה של המנוחה הזו? לתת לגוף להירגע מהיום, להפוך שוב לחן של בית, לזו שמורידה את השכבות, מסירה את המסיכה, ומרגישה שוב בנוח עם עצמה. עם העייפות והכניסה לאינטימיות מגיע החדר. החדר שקודם כל כך הפריע לי, והגביל אותי, וחנק, הופך פתאום לחלק מגונן. החלק שתקף אותי, רוצה לחבק אותי עכשיו, להחזיק אותי לתוכו, לתת לי אור ואהבה. ואני שם, לא זקוקה עוד לבית, ולמרחב הגדול שהיה שם בחוץ, אני נכנסת פנימה, אל התוך של התוך שלי ונרדמת.

(לעיתים אנו נהנים לעשות דברים שלא שייכים לחלל, ואלו דווקא הופכים להיות הדברים הנועזים, או שוברי המסגרות שאנו זקוקים להם לפעמים, לישון באמצע היוםן, לעשות שיעורי בית בסלון, או לישון בחדר של אמא ואבא... אבל שינויים ברגלי הצריכה זה לפוסט אחר)

חנוכה

ומהנושא של בית , אני רוצה לעבור לדבר על חנוכה. כי מה זה חנוכה אם לא בית...

אל תכעסו עלי שאני מרבה לדבר על הנושא הזה, פעם כתבתי באיזה מקום בקשה לפרסם את אחת הסדנאות שלי, הגיבה אחת המשתתפות שקודם יהיה לה בית, ורק אחר כך היא תחשוב על לעצב אותו. מאוד נעצבתי בליבי על כך שזה האופן שבו היא תופסת בית, או לכל היותר עיצוב. ורציתי להגיד לה שעיצוב זה לא פונקציה של כסף, אם כי גם אני לפעמים מוצאת את עצמי משתוקקת לאיזה פריט יפה שבראשי יהפוך את המרחב שלי מחלל לבית. אבל באמת, בית זה מה שנמצא בלב, ומה יש לעיצוב פנים להגיד פה? אשתף אתכם בחוויית חורף שלי.

מכירים את זה שאתם הולכים ברחוב? יום שמש בהיר, ואתם הולכים לטייל, או צריכים איזה משהו וחולפים על פני חנויות הרחוב, אולי אחת מהן תיראה לכן מושכת, אבל ברוב המקרים אתם פשוט תחלפו על פניהן בלי להרגיש דבר.

עכשיו אתם הולכים באותו הרחוב. שעל לילה מאוחרת, ופתאום, מתחיל לרדת גשם. אתם מגבירים את קצב ההליכה אבל הגשם ממשיך ואתם מנסים לתפוס מחסה. בזווית העין אתם קולטים אור בוקע מאחת החנויות, אתם נכנסים מהר פנימה ומבקשים בחיוך מהמוכר במקום להישאר. ברגעים כאלה, נדמה שהמקום הקטן הזה, עם האור בפנים וקורת הגג נותן תחושה חמימה כל כך, החוץ גורם לך לרצות להרגיש בית.

זה בדיוק חנוכה. בשיא החורף. אתה מתכנס פנימה, וכל מה שחשוב לך זה המערכת העוטפת הזאת, שתוכל לשקוע לתוכה, ולהרגיש עטוף ומוגן. הרבה לפני התמונות שאנו תולים על הקירות, או על צבע הספה, יש את החוויה המגנה של הבית. והמקום בו אתה מניח את הראש.

דווקא כשהחוץ קר, וחשוך, הבפנים קורא לנו לחזור הביתה.

תאהבו את הבית שלכם. תדליקו בו נרות. תרגישו שהוא חלק מכם. ותתנו לו אהבה.

בית

האופן שבו אני תופסת את הבית שלי הוא העתק מדויק של הנפש שלי.

לפני שבוע טל ברמן, בתכנית של טל ואביעד דיבר על האסון שהתרחש ואמר שבית, זה לא סתם שנהרסים הקירות, זה בעצם כל הזיכרונות שלנו, וזה דבר ממש עצוב, ואני חשבתי שזו הזדמנות ממש טובה לדבר על הדבר הזה.

אירועי השבוע האחרון גרמו לי לחשוב שוב על המשמעות של בית. ברוב ימות השנה אני תופסת את המקצוע שלי ככזה הנמצא בגדר מותרות. הרי לעצב את הבית זו פריבילגיה של מי שיש לו כסף לשלם על זה. במשך שנים חקרתי את נושא הבית. ניסיתי לכתוב עליו, לצייר אותו, ובעיקר להבין מה הוא בשבילנו. הוא הרבה יותר מסתם קופסה שאנו גרים בה. בית זה מהות. במקום בו לרובנו אין את האפשרות לעצב את ביתנו מהיסוד, דירת הקבלן שאנו גרים בה תהיה עבורנו הבית.

לעצב את הבית במובן יותר עמוק, הוא לא פונקציה של כסף. המשמעות של עיצוב פנים עבורי הוא לא רק מותרות. הוא האופן שבו אתה מניח את החפצים, כך שיישארו בזיכרונך עוד מאז שהיית ילד. היכן שאבא היה יושב כשהיית קטן, איפה שהיית מחביא את צעצועיך ומשחק איתם ברחבי הבית, איפה שהבאת את החברה הראשונה שלך ואיפה שארזת הכל ועברת לדירה משלך. כל הדברים האלה הם אוסף של זיכרונות שנמצא בתוך מה שאנו קוראים לו "בית". ואת כל זה אתה מעצב. לא מעצב הפנים, לא האדריכל, וגם לא הקבלן. אתה. כל השאר רק נותנים את המסגרת.

אם השארת אחריך מסודר או מבולגן. אם השקעת בעיצוב של הבית, או נתת לו הרגשה של דירת ארעי, ואם אהבת את מה שבתוכו. כל זה נספג בארבע הקירות וממלא אותך במי שאתה. אני יכולה לכתוב רבות על הניתוח של בית של מישהו, ולהשוות אותו לאדם שגר שם, אבל לא אעשה את זה כעת. אם כי התמונה של וואנגוך שהבאתי כאן יכולה ללמד אפילו במקצת על התפיסה של החלל בידי מי שחי בתוכו.

במהלך השנים בהם אני מעצבת ובעיקר מתבוננת, נוכחתי לדעת עד כמה המשפט שרשמתי למעלה נכון. הבית שלנו הוא העתק מדויק של הנפש שלנו, של האמונות שלנו, ושל אופן החיים שלנו. גם אם אנו מסתירים אותו/ה היטב.

במהלך החורף אנו מוצאים את עצמנו מבלים בתוך הבית יותר. בין אם זה מזג האוויר, בין אם זה בגלל שנהיה חושך מוקדם, אנו מוצאים את עצמנו יותר מכונסים. וכשאנו נכנסים פנימה, אנחנו יכולים להתבונן במה שאנו מוצאים שם, סדר, אי סדר, בלאגן, או דבר מה שאינו מונח במקום, כל אלה הם חלק מארגון הפנימי שאני עורכת עם עצמי, ובהתבוננות בלבד אני יכולה לשנות אותו. כשאני חושבת על המרחב הפיזי שלי ככזה המשקף את המרחב הפנימי שלי, אני ממלאת את עצמי בחלל של עצמי. אני מתבוננת בחלל שלי ורואה על מה אני חולמת, לאן הייתי רוצה להגיע, ומה השגתי עד היום.

לילה טוב חברים.

שלכם תמיד,

חן.